<h1>ספר הבתים הלכ' ברכות שער ארבעה עשר סעיפים ח'—ט'</h1>
<h2>דף לה.</h2>
כל דבר שהוא מנהג נביאים כגון נטילת ערבה בשביעי ואין צריך לומר מנהג חכמים כגון קריאת ההלל בראשי חדשים ובחול המועד של פסח אין מברכין עליו. לר"ם. והראב"ד כתב יראה לי שלא אמרו אלא בחול המועד של פסח, אבל של ראש חדש כבר תקנוהו כדי לפרסמו שהוא ראש חדש. ואנו מנהגנו לברך בכולן ואין לנו ללמוד מערבה (בשמיני) [בשביעי] לפי שאין בה שבח והודאה בנטילתה ומה צריך לברכה, אבל קריאת ההלל בימים המקודשים וקרבן מוסף בהם אם תקנו בהם הלל לעשות הכר לקדושתם יפה עשו וצריך ברכה. ורבנו יעקב כתב שאין [לדמות] ערבה עם קריאת ההלל שהרי הנהיגו מתחלה בערבה שלא לברך, ובהלל תחלת המנהג היה לברך. ואין לנו הכרח באלו הענינים, והעיקר בזה וכיוצא בזה להתנהג כפי מה שנהגו הקדמונים וכפי מה שנוהגים עתה, ועל כיוצא בזה אמרו ראה מה שהעולם נוהג. כל דבר שיסתפק בו אדם אם טעון ברכה אם לאו יעשה אותו בלא ברכה. לעולם יזהר אדם בברכה שאינה צריכה וירבה בברכות הצריכות וכן אמר דוד בכל יום אברכך ואהללה שמך לעולם ועד.
